נוצרים אוהבי ישראל ' Hit 'פתחו בפנינו את ביתם בניו זילנד

HIT  – ניו זילנד  

כשהתקשרנו לפול ושולמית מאוקלנד, שבוע לפני יציאתנו לניו-זילנד, זה היה מעין בלון ניסוי של הארגון HIT, ( (Hosting Israeli Travelersארגון של נוצרים אוהבי ישראל, המארחים ישראלים בבתיהם. הגענו לאוקלנד ביום חמישי בערב, ופול מיד הזמין אותנו לביתם לארוחת ערב שבת. מה לנוצרים ושבת? עדיין לא הבנו, אבל למדנו מן הפרופיל שהם הציגו באפליקציה של הארגון, ששלומית ישראלית ילידת קיבוץ כפר הנשיא, מה שהגביר את הסקרנות.

קידם אותנו בשביל המוליך אל הבית, פול, איש שכולו חיוך גדול, וכאילו רק הרגע נפרדנו ממנו וחזרנו, השיחה קלחה על ענייני אמו שהלכה לעולמה והשאירה חפצים רבים בחצר ביתם.

בפנים חיכה לנו בית עמוס נוכחות של סיפורי חיים, תמונות, שולחן שבת ערוך עם נרות מוכנים להדלקה, חפצים… והכל נראה חם וחי, לא כאותם בתים שקפאו בזמן, אלא שבכל יום זזים דברים ממקומם, אנשים באים והולכים, והכל בזרימה.

שלומית, שהשאירה עד כה את ההתנהלות בידי פול, נכנסה לשיחה שוצפת עם הראל. ואני, שבשעות האחרונות החלו להגיע אלי שמועות שנולדה לי נכדה חדשה, מצאתי סוף סוף את כלתי דבורה, שעות ספורות אחרי הלידה. בחדר אחד – הראל ושולמית, בחדר שני אני וכלתי, המספרת בפרוט שהתינוקת פשוט פרצה לעולם ללא הכנה – בבית, ובני רן, האברך, קיבל את התינוקת ישר לידיו. מה שנותר לפרמדיקים  שהגיעו לעשות היה לנתק את חבל הטבור ולהגיד מזל טוב.

כך, בערב שבת, בביתם של פול ושולמית באוקלנד, התבשרתי שלבני וכלתי נולדה בת חמישית בין ילדיהם, ולי נפתחה העשיריה השנייה של נכדים, בלידת הנכדה ה 11 בין נכדיי. ישבנו אל שולחן השבת, שולמית הדליקה נרות וברכה בסגנונה, עם דגש על ברכה לכל בני האדם, אני הדלקתי וברכתי בסגנוני, עם דגש על "קדשנו במצוותיו", פול קדש עם כיפה לבנה רקומה על היין, וכולנו חגגנו את הצטרפותה של הנשמה החדשה לעולם.

שולמית, קיבוצניקית ישראלית שהרבתה לנסוע בעולם, נמשכה תמיד ללימודי דת, הצטרפה לקהילת יהודים משיחיים, שעודדה פעילות לקידום חברתי. הגיעה לאוקלנד לפני שנים רבות, כדי ללמוד בסמינר המכשיר מורים ללימודי תנ"ך בקהילה, וממש לפני סיום לימודיה, הכירה את פול, יליד ניו זילנד ממוצא לבנוני. מיד היה ברור שהם נועדו יחד, כדי לפתוח את ביתם בפני מי שזקוק. הם פעילים ב HIT מזה כ-20 שנה, מאות ישראלים התארחו אצלם במשך השנים, זאת בנוסף לעזרה שהם נותנים לאנשים רבים שבנסיבות שונות הזדקקו לעזרתם והם נתנו ביחד בשפע, ואף אימצו אחדים מהם כילדיהם לחיים.

ערב שבת נמשך  5-6 שעות, אמנם לא נזקקנו ללון אצלם, אבל נהנינו מהכנסת אורחים שהפכה לידידות נעימה.

עדיין תהינו על פשרו של ארגון HIT, כי הבנו ששולמית ופול אינם פרופיל מייצג שלו. עד ששלשום, אחרי שעתיים וחצי של חיפוש מקום לינה, ללא הצלחה  באזור Taupo Rotorua/ , אזור של פארקים לאומיים עמוסי מטיילים, ועשרות בתי מלון שבכולם היתה תפוסה מליאה, בשעה מאוחרת של לילה, נזכרנו בארגון וחיפשנו באפליקציה כתובות באזור. ברגע האחרון, כשכבר התחלנו לתכנן איך אנחנו הולכים לישון בתוך המכונית, ואפילו לא השארנו הודעה, חזר אלינו רוס, אחד השמות אליהם התקשרנו. בקול מלא עליצות והתלהבות אמר "בואו, מתי שתבואו ברוכים תהיו". בלילה חשוך, ללא פנסים בדרכים המפותלות, הגענו אחרי שעה וחצי ל Turangi .  פתח לנו ישראלי צעיר, שמהר הבנו ממנו, כי הוא וחברו, תרמילאים אחרי צבא, הגיעו זמן קצר קודם לכן, ואחרי עוד זמן מה התברר כי בבית הצפוף והדי מבולגן, שחתולים משוטטים בו כבשלהם, שוכן עוד זוג ישראלים עם תינוק. אז אנחנו באכסנייתו של רוס, גבר חסון, נמרץ, אוונגליסט, שמגן דוד בגודל כף יד תלוי על צווארו. רוס קיבל אותנו בחום מחבק הציף אותנו בסלנג ישראלי שורשי, במבטא ניו זילנדי: 'שלום אחי', 'סבבה, 'חבל על הזמן', ובסיפורים על ההתגלויות שהובילו אותו ל HIT. גם אצל רוס, שאף הוא ארח במשך שנים מאות ישראלים ראינו את הברק בעיניים של איש מאמין ומשם באה הפעילות ב HIT.

תהיתי היכן הוא הולך להשכין את כל הציבור הזה, ובתוך פרוזדור חשוך, הוא הראה לי חדר עם מיטת קומותיים, ולידה עוד מיטה: "כאן תישנו שניכם והבחור, אמר בטבעיות, והשני יישן בחדר הכניסה על הספה. טוב, בלעתי את מה שהיה בפי. ללילה נעשינו תרמילאים, ונזכרתי בכל האכסניות המוזרות, עם עשר מיטות קומותיים עמוסות זרים בחדר, והאנשים היותר מוזרים שארחו אותי במסעותיי כצעירה.

 

בבקר קמנו, ומפינות שונות בדירה הקטנה, הגיחו, התינוק בין השנה וחצי, שהתרוצץ בעיגולים ועבר מיד ליד, בחורה ובחור, שהיו הוריו, ונמצאים כאן כבר לילה שני, שני בחורינו, "אחרי צבא", רוס, שהתכונן ללכת לכנסיה, ואנחנו.

 

3 תגובות

  1. רפי הגיב:

    קודם כול הרבה מזל טוב שרה נחת מכול נכדייך כן יירבו

  2. שלומי הגיב:

    מזל טוב גדול שרה שכן ירבו.ובכלל הראל ושרה החוויות שלכם נקראים בשקיקה ונשארים לפלא בעיניי ,המשיכו, ומברך אותכם לשמירה בדרכים והמשך מהנה .

  3. ויוי אייל הגיב:

    מזל טוב לסבתא ולהורים ולתינוקת הזריזה שהחליטה שכמספר 5 היא לא צריכה בית חולים ומיילדת…
    הילדה הזאת עוד תראה את ההחלטיות שלה בהמשך…
    איזה יופי של הרפתקאות..
    המםגשים האנושיים האלה שווים לא פחות מהמפגש עם הטבע והנופים המקסימים שאתם פוגשים…
    תמשיכו ליהנות

סגור לתגובות.