בכל פעם בפותחנו מחדש את "התנ"ך" הוא ספר הטיול שלנו אשר אביתר ואנו עמלנו עליו ימים רבים , ממתינה לנו חוויה חדשה, לכתוב חוויה חדשה זה נחמד, לחוות חוויה חדשה , זה כבר משהו אחר.

הפעם אני רוצה לשתף אתכם חבריי במקום מופלא העונה לשם phillip island , נמצא דרום מזרחית למלבורן , מרחק נסיעה של כ- שעה וחצי. זהו אי מקסים מיושב בכ- 10000 תושבים, עם ענף תיירות משגשג , ויש אומרים השני בגודלו באוסטרליה לאחר האופרה בסידני. ובמה עסקינן היום חברים….בפינגווין הננסי. גודלו כ- 0.30 ס"מ  משקלו (וזאת שאלה טובה, לפני בליעת הדגים .. או אחריה") בכל אופן נתפשר על 3 ק"ג משקלם, צבעם אפרפר לבן, הם רצים על החוף בדיוק כפי שרצים הפינגווינים הגדולים במן ריצה מתנדנדת שכזו , אפילו מצחיקה משהו. עד כאן תיאור יבש על חיה שחלקנו ודאי שמע או ראה בתמונות, יוטיוב, סרטים וכו'. אך נתחיל מההתחלה חברים.

  הפינגווין הננסי התגלה בשנות העשרים של המאה הקודמת, כך מספרים לנו המדריכים במקום המתפעלים את האתר המרשים. המקום באותם שנים היה מיושב על ידי מקומיים שבאו אל האי על מנת להתפרנס מדייג, ברבות השנים גילו בעלי עניין את סוד הפינגווינים העולים מן הים מידי לילה, קנו את חלקות האדמה מאותם מתיישבים והפכו את המקום לאתר תיירות מרשים ביותר, שאגב… הוא אתר תיירות פרטי. ובכן חברים, מה בדיוק קורה שם באי המדהים הזה?הפינגיווין כפי שרובנו מכיר ויודע הינה חיה ממשפחת היונקים, המסוגלת לחיות במים וביבשה, מטילה 2 ביצים בכל סבב של רבייה על החוף. בימים קדומים יותר חפרו להם הפינגווינים גומחות באדמה על מנת להסתתר מפני חיות טורפות, ברבות השנים , כשבני האדם גילו את האוצר האדיר , עזרו להם לפינגווינים בבניית מבני עץ זעירים שישמשו אותם לבית. שם בתוך הבית גדלו להם הגוזלים. הפינגווינים יוצאים מידי בוקר אל הים מן היבשה על מנת לצוד דגים ולהביאם כמאכל לגוזלים שלהם, התהליך הזה שקורה מידי ערב, הוא הוא אשר הפך ישוב קטן לאתר תיירות מהמרשימים ביבשת למקום לעלייה לרגל.

מידי לילה עולים ובאים מן הים אלפי פינגווינים ננסיים בשעה יעודה היא שעת ירידת החושך, היום סביב 21:00 בערב , הם עושים דרכם מן הים לעבר היבשה אל הגומחות, אל מבני העץ הקטנים המשמשים לגוזלים ולהם בית, כשהם עולים מן הים, הגוזלים  חשים בהם ומתחילים לצווח , על ידי כך ורק על ידי ראייה יודעים הפינגווינים להגיע אל מקום הימצאם של גוזליהם. ואנו, התיירים, בני האדם, יושבים לנו על הטריבונות , הוחל מן השעה 19:00 וממתינים להם שיצאו מן המים. מה גדולה ההתלהבות, ההתרגשות למראה הפינגווינים הראשונים שצצים להם ראשונים מן הים ומתחילים בריצה מתנדנדת לעבר החוף שם נמצאים הגוזלים. הם עוברים ממש לידינו, קבוצות קבוצות, עוצרים לרגע, מרימים ראש על מנת לבדוק, לקבל איתות שהם אכן בכיוון הנכון, לראות את הגוזלים מתנפלים עליהם, על כאלה שאינם אמם , כי הם רעבים ורוצים לאכול, הם מייללים ורצים לקראת הבוגרים שעולים מן הים, אך לשווא, כל הורה מכיר ויודע את מקומו והיכן נמצאים גוזליו. התהליך נמשך כ- 3 שעות, ולפנות בוקר הם שבים אל המים לסיבוב נוסף וחלקם נשארים בבית בחוף. כל פינגווין זקוק זקוק ל-3 ימים כדי לעכל את מזון הדגים שהוא.  בין לבין הוא מקיא את האוכל אל פיו של הגוזל וכך הוא מאכיל אותו.

 כפי שרשמתי התהליך הוא מדהים ומתרחש כבר מי יודע ככמה שנים, בדיוק אותו טקס הנקרא "מצעד הפינגווינים". מידי ערב, הטריבונות מכילות כ- 500 מבקרים, לא ניתן להכניס יותר, אך המבאס ביותר זה… אסור לצלם, המדריכים טוענים שהצילום מזיק לעיניהם של הפינגווינים, וזו הסיבה חברים שאין לי תמונות חיות מן האירוע המדהים הזה אלא רק מלפני   הופעתם ועם פוחלץ שניראה בדיוק כיצור חי. סביב הפינגווינים נבנה אתר ענק עם מרכז מבקרים, וחנות גדולה המוכרת מוצרים הנושאים את דמותו של הפינגווין, אולם בו מקרינים סרטים אודות הפינגווין, בחוף הים נבנו טריבונות של מושבים במקומות מסוימים וזאת על פי הקרבה אל החיה בשעת צאתה מהמים, הכל כאן ממוסחר עד ל- $ האחרון.

כמובן שיש צורך לשלם עבור המחזה המדהים הזה, וככול שיושבים קרוב יותר לפינגווינים כך הכרטיס יקר יותר. שרה ואני נשארנו כשעתיים לחזות בפלא , ורק לקראת 22:30 יצאנו חזרה בנסיעה למלבורן, מרחק נסיעה בלילה של כ- שעתיים… היה שווה כל רגע.

לינק מיוטיוב להמחשה – https://www.youtube.com/watch?v=yrUwMDHqNCE