עולם הג'יפאות האוסטרלי מתחלק בין אלו שעשו את ה- OTT הוא ה- Old Telegraph Track, לבין אלו שעוד חולמים עליו. ואנחנו, מאז סיימנו את המסע האיקוני למדבר סימפסון, ידענו שאנחנו – עושים את זה!!! רק לא היה ברור איך. כג'יפאים, כלומר הראל הג'יפאי ואני המעודדת והמצלמת, חלמנו ולמדנו ובעיקר חיפשנו שותפים למסע.
דרך הטלגרף העתיקה חותכת את חצי האי קייפ יורק מן הדרום אל הצפון במרכזו. היא עוברת היכן שעבר קו הטלגרף העתיק שהושלם ב 1887 וחיבר בין היישובים בדרום עם הקצה הצפוני של היבשת והמוצא לים. קו זה שימש אמצעי תקשורת חיוני להתפתחות חווות הבקר והמסחר.
דרך הטלגרף, היא שביל צר מפותל וסבוך, עתיר צמחייה ומשובש לאורך כ 117 ק"מ. המסלול חותך ערוצים עמוקים, בורות מים ותהומות לוליניות תלולות, עובר בשטחים מוצפים עמוקים ומפלי מים נהדרים. בכל חוברות ההדרכה ובשלטים מצויין שניתן להיכנס למסלול זה רק עם רכבי שטח משופרים ומצויידים היטב ונהגים מנוסים בנהיגת שטח הרפתקנית ומסוכנת.
מפת חצי האי קייפ יורק
מפת-דרך-הטלגרף-מברמוול-עד-גרדין-ריבר
מפה כללית של אוסטרליה וקייפ יורק בקצה הצפון מזרחי מסומן בעיגול
בוחרים במסלול הטלגרף
מסע כזה לא טוב לעשות לבד, כיון שצריך הכוונות הדדיות, חילוצים, תיקונים בשטח והרבה עזרה הדדית, אך כל ניסיונותינו להצטרף או לצרף אחרים באמצעות הפורומים השונים באינטרנט, לא הועילו, והחלטנו לצאת לדרך לבד בתקווה למצוא שותפים למסע בדרך.
אחרי שלושה ימים של נהיגה מתישה בדרכים משובשות לא סלולות בתוך חצי האי יורק, צוללים בתוך ענני אבק אדום, היגענו לצומת ברמוול, היא תחנת המוצא של דרך הטלגרף. עשרות תמונות וסרטונים, ושיחות עם מטיילים שעשו את זה, לא ממש הכינו אותנו למכשול הראשון הוא ה Palm Creek. תהום מוצפת מים בעומק 3-4 מטר וממנה שבילים חלקלקים ומפותלים שכל אחד יותר תלול מקודמו בשיפוע שמתקרב לתשעים מעלות.
פאלם קריק ושאריות מן הרכבים שעברו לאחרונה
אן מתחילה גם ההרפתקה האוסטרלית; מגיעים הג'יפאים, כולם בקבוצות, יורדים מן הרכב ומתחילות התייעצויות. בעצם מעבירים את הזמן ומחכים שמישהו יהיה הראשון שייכנס ויהיה שפן הניסיונות. אפשר להיתקע כך שעה שעתיים, אבל אנחנו בשל היותנו לבד החלטנו לוותר, כלומר לקחת את ה"chicken track" כלומר "דרך התרנגולת" (ביטוי לפחדנים) – זה הכינוי לדרכים העוקפות את המכשול, ולא להתעכב. במכשול הבא, התחלנו להיצמד לקבוצה קטנה של שלושה רכבים שלבסוף אימצה אותנו ואיתם עברנו את מסלול המכשולים הזה, כולל שנת הלילה בשטח, כמעט עד סופו.
צולחים שטחים מוצפים
במורד הבוצי
הראל נתקע וברגע האחרון צולח ללא כננת
משקיפה בדאגה, יעברו או ייתקע
ידידינו צולחים ערוץ מוצף
אנדרטה בברמוול לזכר הרכבים שנתקעו
מתארגנים לשנת הלילה בקרחת הג'ונגל
מתקרבים ל- Gunhost
יומיים של מסע מכשולים עם עם הג'יפאים האוסטרלי. מסע גברי קשוח ונחוש, בתוך נוף פראי של שטח ואדם ויחד עם זאת, מלא עזרה הדדית ואחוות הרפתקנים. במעלה Canibal Creekואולי זה היה Cypress Creek, הראל נתקע בעלייה החלקלקה והרכב הזדקף לאיטו על שני גלגליו הימניים, כששני הגלגלים השמאליים מתרוממים אל על, והרכב על צדו, כמעט אנכי לקרקע. ראיתי באימה את ההתהפכות המתקרבת. הראל שולח אותי החוצה, כמובן עם מצלמת הווידאו, להציל את נפשי ואולי גם כמה תמונות אחרונות. וכך בהיותי באוויר אני פותחת בכוח את הדלת, ואחד מחברי הקבוצה המאמצת, שולף אותי ונושא אותי על כפיים עד שרגליי שוב דורכות על הקרקע. ושוב ידעתי שיש מלאכים והם הופכים מוחשיים ברגעים של בין… שמים לארץ.
הרהוריי הג'יפאי
שעה של התרגעות במפלים, אך יש כאלה שצריכים עוד אקסטרים וקופצים
ועוד ערוץ
השפה המדוברת בכל אזור הטלגרף היא שפת רכבי השטח ושמות הערוצים והמכשולים. לכל מכשול יש שם, והם כמו שלבים בסולם. כולם יודעים את הסדר וכל המרבה הרי זה משובח ומתנגן כמו פיוט: פאלם, דוסי, אליס, דלנטרי, ברטי, קולמונדלי, וגם Gunshot שכשמו כן הוא ועוד קוקטו. שם בקרחת יער קטנה, בלב הג'ונגל, ללא מים ושירותים, פתחנו את האוהלים ובילינו את הלילה. המחצית הצפונית של המסלול, מתחילה בשני אזורי מפלים נהדרים, מפלי עטלף הפירות ומפלי אליוט, ואחרי המנוחה במפלים מחכים האתגרים הרציניים וביניהם כאלה עם שמות מפחידים: סם, Canal, Mistake Creek, Cannibal, Cypress. שם סיימנו את מסענו על הטלגרף, עם רמת אדרנלין בשמיים, חוויה של גילוי יבשת ותחושה טובה של "עשינו את זה".
נפרדים מן הקבוצה המאמצת
זזים קדימה להרפתקה הבא מעבר לנהר ג'רדין
עולים על הפיירי של ג'רדין ריבר ונפרדים מדרך הטלגרף
אין עליכם. שאפו!!!
איך תחזרו לסדר יום מאורגן וקבוע?
כתוב נפלא וכמו תמיד מרתק ביותר.