מ- Esperace ל – Perth דרך Hyden
מעל 1000 ק"מ ב- 24 שעות
למרחקים ביבשת הענקית הזו כבר אין משמעות עבורנו, התרגלנו לגמוע גם 600 – 700 ק"מ ביום בנסיעה ובגרירת הקראוון שלנו כך ש – 1000 ק"מ ביממה זה ממש לא הרבה.
שלושת הימים האחרונים שלנו היו מאוד עמוסים בביקורים וחוויות, נתחיל בביקור אצל יאיר והדס בחווה אוסטרלית בה מגדלים כבשים ועוסקים בחקלאות ויאיר שם נותן את הטון בכל הקשור לעבודה, כלים חקלאיים, ניהול החווה ועוד.
הדס רעייתו איתו , לצידו, והם שניהם כבר 13 שנים On & Off מטיילים ביבשת ומידי פעם זורקים עוגן בחווה כזו או אחרת , לעבודה , וממשיכים הלאה.
הכרתי את יאיר דרך הפייסבוק בקבוצות של ישראלים באוסטרליה, עד יום חמישי האחרון היינו אנונימיים האחד לשני, לא ממש כי שוחחנו, יאיר עזר לי ברעיונות כשהייתי צריך, וכך בשיחות ביננו אמרנו כשנגיע לאזור פרת, תראה.
זה היה ניראה לי רחוק כל כך בתחילת הדרך לחשוב שבעוד 5 חודשים אני אמור לפגוש את יאיר, אבל… הזמן רץ , והנה לפני כשבוע אנו מתחילים לתכנן את הפגישה המיוחלת.
אני בטוח שבין חבריי שקוראים את הפוסטים שלי ושל שרה ושביקרו בחו"ל לתקופות ארוכות אזיי מפגש עם משפחה ישראלית זה משהו מרגש שממתינים לו.
זה מזכיר לי סיפור קצר שכשדורין, בתי הבכורה נסעה לטיול הגדול לדרום אמריקה ציידתי אותה בכתובת של חבר שאחי נתן לי בפנמה, שמו של החבר הוא יהודה, אמרתי לדורין, שמרי את הכתובת אולי תגיעי ותצטרכי, מי יודע…
ואכן , ערב שישי אחד אני מקבל טלפון מדורין , אבא היא מספרת לי אנחנו אצל יהודה, שמחה ואושר עד לשמיים, יהודה ארח אותם כיד מלך.
אני מספר לכם את הסיפור עם דורין כי כך חשתי / חשנו שרה ואני כשפגשנו את יאיר והדס, התרגשות גדולה אחזה בנו, התארחנו אצלם בחווה, יצאנו לארוחת ערב משותפת בפאב מקומי בקרבת העיירה שבה החווה ממוקמת, לעיירה קוראים Hyden, ארוחה הייתה טעימה,האווירה והשיחות נכנסו לתוך הלילה כאילו לא רוצים להפרד, התחושה הייתה של כולנו כזו, חזרנו לחווה, מיקמנו את הקראוון ליד הבית שלהם , חיברנו חשמל, ולישון.
למחרת בבוקר , קפה, חיבוקים ונפרדנו . מתוך תקווה שעוד נפגש באוסטרליה.
היה מפגש רגש מאוד.