שיחות על הדרך…..

לכותרת יש משמעות לגבי הפוסט שאני מבקש לרשום. היום הספידומטר הראה 5000 ק"מ מהרגע שהתחלנו את המסע חברים. כלומר… במשך חודש ושבוע זה המרחק שעשינו, לא מעט חברים.
במשך זמן הנסיעה והשהייה בקראוון במשך 24/7 אנו מנהלים שיחות רבות, היום למשל שרה שאלה אותי אילו דברים שאני עושה עבור אנשים אחרים גורמים לי לאושר ועונג… ואני עניתי…

אני רוצה להקרין בפניכם קטע מווידיאו שצלמתי היום במוזיאון למכוניות עתיקות בעיירה קטנה על הדרך שעברנו במסענו, זו הייתה הפתעה עבורנו הביקור , משהו לא מתוכנן, כשהגענו , קיבל את פנינו אדם שחיכה לנו בפתח המוזיאון, כאילו אמר… איזה יופי שבאתם… חיכיתי לכם… היכנסו.

מה שלא ידענו ברגע הראשון הוא שהאיש הינו הבעלים של המוזיאון, כל המכוניות במוזיאון הן שלו, האוסף הנדיר הזה הוא פרי יצירה של שנים רבות,
טיפוח, בניית המקום,השתתפות בתחרויות,פרסום ושיווק למקום על מנת להביא לכאן מבקרים רבים.

בכניסה כש – campe ,זה שמו של הבעלים של המוזיאון קיבל את פנינו, שמנו לב למשהו יוצא דופן, האיש היה מאושר שבאנו , אך התקשה בדיבור ובהליכה ונזקק לעגלת הליכה על מנת לאפשר לו התניידות במוזיאון.
האיש יצא מגדרו על מנת להנעים את זמננו במוזיאון,היה קשה לו, המילים לא יצאו מפיו, הוא התקשה לבטא את שרצה, אך אנו, שרה ואני אפשרנו לו בדרכו שלו לומר את הדברים ולהוליך אותנו בשבילי המוזיאון אותו בנה במו ידיו במשך 8 שנים. איש עבר stroke לפני 4 שנים, והמוזיאון אותו הקים וטיפח גורם לו לאושר אדיר ולהגיע מידי בוקר לכאן, לנקות, לצחצח, ….פשוט לרצות להמשיך לחיות.

ברגע מסוים הוא נעצר ליד כלי רכב מדהים, פתח את הדלת וביקש משרה להיכנס ולהתרווח במושב הרכב המדהים העונה לשם – stutz , שרה נכנסה והתיישבה , אני צלמתי, יכולתי לראות על פניו את האושר שאנו גורמים לו על ידי זה שצילמנו , והתייחסנו לכלי הרכב, הבעת הפנים שלו אמרה הכל.

זה בעיני לעשות ולגרום לאדם אושר.