האבוריג'ינים באליס ספרינג.
יצא לשרה ולי לשהות בעיר הזו כשבועיים , שבוע לפני היציאה לחציית מדבר סימפסון, ושבוע לאחר מכן.
בהגיענו לראשונה לעיר נתקלנו בתושבים האבוריג'ינים בכל מקום , ברחוב, בסופר, במרכז , במסעדות, במרחבי העיר ובמדשאות, ולפנות ערב בקבוצות ישובים על הקרקע .
בתחילה התופעה לא מובנת, התחלנו לשאול שאלות לפשר העניין, קבלנו כל מיני תשובות , מה שניראה לנו מוזר היה מצב שבו האבוריג'ינים פשוט מתהלכים בחוסר מעש הלוך ושוב ברחבי העיר , מחפשים את עצמם, ואנו עומדים תמימי דעים אל מול התופעה ולא מבינים אותה.
על מנת להבין קצת הסטוריה על המורכבות שבין ממשלת אוסטרליה לאבוריגינים אני שולח אתכם חבריי לעיין בכתובים והחומר הינו רב ומרתק.
אני מנסה להבין ולהביא פיסת מיידע על מה שעיניי ראו ועדיין רואות ואינני מבין.
משפחות משפחות, צמדים ובודדים מהלכים להם במשך היממה ברחובות העיר ובפרבריה , דוברים את שפתם, לבושים מחלצות של פעם, רובם יחפים , לרגע עושה רושם שהם ממש עומדים לפשוט יד ולבקש ממך נדבה, אך לא כך הדבר, הם מבצעים קניות בסופר, יושבים במסעדות ורוכשים להם דברי מאכל, מתהלכים עם ילדיהם וטפם ,, ואני לא מבין את התופעה…. הם לא עובדים, לא ניראה לי שיש סדר יום קבוע ומסודר, אינני יודע מה קורה עם ילדיהם בכל הקשור ללימודים, אני כן יודע שהם מקבלים שרותי רפואה ככל אחד, ואני יודע עוד משהו שהם מקבלים קיצבה ממשלתית בכל חודש.
בכל פעם שניסיתי לשוחח עם חברים אודות האבוריג'ינים נתקלתי בחוסר נוחות , אי רצון להרחיב את הדיבור בעניין, אך מאידך כשעמדתי בתור בסופר או בחנות כזו או אחרת היחס אליהם היה שווה בשווה.
אם כך חברים המצב הינו כזה שממשלת אוסטרליה משלמת לאחוז מסויים מהאוכלוסיה תשלום עבור מה? עבור סתימת פיות, עבור עוול שנעשה פעם ואין לאף אחד את היכולת להתגבר על כך ולומר דיייי. מעתה ואילך האבוריג'ינים הינם שווה זכויות אך גם שווה חובות.
יציאה לעבודה , להרוויח שכר ככל האדם, חינוך לילדים,בניית בתים על מנת לשכן בהם את האוכלוסיה המתהלכת לה ללא תכלית.
אך ישנו דבר נוסף שלמדנו חברים יקרים, האבוריג'ינים חיים בתוך קהילות משלהם, ושם הם מנהלים חיי קהילה ואף עובדים למחייתם, מסתבר שאותם האבוריג'ינים שאנו רואים אותם מתהלכים ללא מעש ברחובות העיר אליס ספרינג הם תוצאה של נידוי מתוך הקהילות.
אותם מנודים שנודו מתוך הקהילה שלהם מצאו להם מקום מקרה הזה את העיר אליס ספרינג וכאן הם חיים, ומנהלים בצורה לא ברורה את חייהם.
למען האמת המראה קשה, לפחות לי , אך בראותי את יחס התושבים כאן אליהם אני מבין שכולם חיים עם כולם במן הבנה שבשתיקה.
המשטרה המקומית מציקה להם, וזאת משום התמכרותם לטיפה המרה, המאכל האהוב עליהם הינו צ'יפס וקולה , יש מן תחושה לא נוחה ברחובות ברגע שחולפים על פניהם, לא הייתי אומר שהם מסוכנים לציבור , אך אינני מבין כיצד ממשלה נאורה כממשלת אוסטרליה אינה מוצאת פתרון ראוי לתופעה.
צילמנו מספר תמונות מרחוק על מנת לשמור בכל זאת על צינעת הפרט.