המסע לחציית מדבר סימפסון – חלק א

כמה הילה יש למדבר סימפסון האוסטרלי?

כשהתחלנו את תכנון  המסע למדבר נעזרנו בספרים, באינטרנט, באביתר ובחברים באוסטרליה. לא תיארנו לעצמנו עד כמה שונה המדבר העצום הזה מהסיפורים ששמענו וקראנו לבין המציאות שחיכתה לנו.

תכננו את המסע עוד מהארץ, מתוך כוונה נאיבית, לעשות את המדבר לבד. ככל שהתקרב הזמן, והתרבו התגובות של יודעי דבר, הבנו שזה יהיה טרוף הגובל בסכנה, ומצאנו חבורת ג'יפאים אוסטרלית עם מדריך מנוסה, החוצה את המדבר במסלול שנראה לנו נפלא. התחלנו משא ומתן אתם ובסופו של דבר סגרנו. קיבלנו תיק מסודר עם מפות , רשימת ציוד טכני, אוכל, דלק , מים, לוחות זמנים, ומועדים, מקום המפגש: קאנאמאלה Cunnamulla. לא רק אתם מעולם לא שמעתם את השם, אלא גם רוב האנשים אותם פגשנו. חור נידח באמצע ה outback, שבמדינת קווינסלנד. לקח לנו שבוע ללמוד איך לבטא את השם, כדי שגם מי ששמע על המקום, יבין למה אנחנו מתכוונים. סימנו את המקום על המפה, ויצאנו לדרך של 2500 ק"מ, על כבישים יחסית מסודרים, שנמשכה 6 ימים, כדי לחצות את ה outback, ממערב למזרח עד למקום המפגש.

על הפנצ'ר המהולל שקרה ביום שלפני האחרון כבר סיפרתי בפייסבוק.


למרות המכשולים שבדרך, הגענו לקנאמאלה די מוקדם, הכרות קצרה עם העיירה, השלמת ציוד וקניית מצרכי אוכל והגעה אל הפארק בו נפגשים עם הקבוצה, ולנים את הלילה הראשון.

חבורה שלמה של אוסטרלים, כבר ישובים על כסאות הקמפינג עם פחיות בירה ביד, סיפורים וצחוקים – המתינה לנו שם  ואנו, בעצם קצת בישנים, אבל כמו ישראלים שלא עושים חשבון ניגשים, מציגים עצמנו, ומתערבבים.

מתוך חשש שלא יוכלו לבטא את "הראל" החלטתי ש"מוזס", יהיה יותר קל. לוחץ יד לבחור שחרחר, "מוזס"…  זה 'משה', הוא עונה לי. אני שואל בפליאה איך הוא יודע, והוא מיד מציג עצמו כיהודי, ואת אשתו הגיורת. מייקל ואנג'לה, שנתנו חסותם ודאגו לנו לאורך המסע.

לוחצים ידיים  ליתר החבורה, הכרות קצרה, מגרדים מתחתית המקרר בג'יפ בקבוק בירה ישן, והנה אנו כבר חלק מהחבורה.

וכך לאט  מתאספים  להם הג'יפאים והנה גם פול, המוביל מגיע, נותן חיבוק חברי שכזה, מחליפים מספר משפטים באנגלית לא מובנת לי , חיבוק עם שרה  ופול אומר, נפגשים ב- 6 בערב, נוסעים לארוחה משותפת והכרות.

ואכן נוסעים , ומגיעים למסעדה עם אירוע חברתי ואוכל טוב, ואחלה חברים ולאחר כ- 4 שעות חוזרים כקבוצה לפארק ולג'יפ שלנו. מכינים את האוהל ללינת לילה ראשונה בו.

לא פשוט הדבר, אך מה  לא עושים על מנת להיות חלק מחבורה גזעית, פורשים שקי שינה וסדינים, מדליקים אששית  מכינים את מתקן ההשתנה  שעליו כבר רשמנו פטנט ישראלי כחול לבן. אגב, קיבלנו מהמוני חברינו הצעות מצחוק,  ועדיין אנחנו מתדיינים על בחירת השם.

ובכן, עולים לווילה, ולישון.


שבת בבוקר, השכמה ב- 06.00    מסדרים את האוהל, ארוחת בוקר קלילה ולקראת 8 בבוקר מתאספים לתדרוך ויוצאים לדרך לא לפני חלוקת כובעים של המוביל.

9 כלים מדבריים, מצוידים היטב, ואנחנו ביניהם, יוצאים למדבר לדיונות, שינה באוהלים, והרבה בלתי צפוי.

על פי דבריו של פול, המוביל, המסע אמור לקחת 12 יום, 6 ימים עד לברדצוויל,  העיירה שממנה יוצאים לסימפסון. הקטע הראשון עובר על דרך מדברית סלולה. בכל יום גומעים כ- 300-400 ק"מ , עוצרים ולנים בפינות נידחות על הציר. בדרך נכנסים לפאבים מרשימים בנקודות שכוחות, כמו בתרגומינדה, נוקאנדרה, ואינמינקא.

פאב במדבר הוא שם כינוי למלון דרכים, המציע לנהגים, ולמטיילים במרחבים הללו, להתרענן  על איזה חבית בירה, ובטוב לבם בבירה אין מצב שהם ממשיכים לנהוג, ואין ברירה אלא להישאר לישון ולמחרת בבוקר ממשיכים בנהיגה.

הפאב הוא המקום המאפשר גם לנו, על פחיות בירה, לעשות היכרות קרובה יותר עם טיפוסים שאילו לא היינו פוגשים כאן במדבר, לא היינו פוגשים בהם לעולם.

ואכן ההכרות מעניינת, והשיחה קולחת איתם ועם החבורה שלנו ולאחר מספר פחיות בירה עולים לאוהל ללינת הלילה.

אף אחד לא הכין אותנו לעניין הזבובים,  ועתה מיד עם כניסתנו למדבר, הצרה החלה, ולא תארנו לעצמנו עד כמה הצרה גדולה.
אומנם רכשנו לנו רשתות לפנים כמגן מפני הזבובים אך הם דווקא אהבו את הרשת, וצבאו עליה בהמוניהם. אך לא די להם בפנים, כל חלק חשוף בגוף  שלנו מהווה עבורם שטח ומקום לנחיתה והתמקמות.

 כל שנכתוב לא יתאר את הסבל ממכת הזבובים המדברים הללו. עד כדי כך זה מטריד ולא נותן מנוח או אפשרות לאכילה ושתייה רגועים, ושום פתרון לא נמצא.  החלטנו, שרה ואני, פה אחד להעניק להם את התואר: החיה האוסטרלית במקום הקנגורו.

הם נמצאים בכל מקום, באוהל, בתוך הרכב, בתוך הרשת המכסה את הפנים, על הידיים והרגליים, על האוכל ליד האוכל. אך ראה זה פלא… המקומיים, כלומר חברנו האוסטרלים מתבוננים בשעון וכמו באירוע שממתינים לשעת ה- ש…בדיוק בשעה 19:03 היא שעת השקיעה, הם נעלמים כלא היו, ושקט יורד על העולם. מוזר עד מדהים.

ואז.. כולם רצים להכין את ארוחת הערב שלהם ללא זימזומי הזבובים. אך כעבור כשעה יש החלפת משמרות, הלכו הזבובים באו היתושים. איתם פחות או יותר עוד ניתן היה להתמודד: יושבים בחשיכה, אוכלים בחושך, שותים בירות הכל נעשה בחושך או ליד  מדורה המרחיקה אותם מאיתנו.

הכניסה לאוהל לקראת שינת הלילה הופכת להיות מבצע צבאי, זוחלים לתוך האוהל ללא אור, פותחים את רוכסן הרשת רק במידה ההכרחית לכניסת הגוף ומביטים פנימה בתקווה שאף יתוש לא החליק חלילה איתנו פנימה. וכך, לילה אחר לילה חוזר הטכס.

השקיעות והזריחות במדבר זה דבר חלומי, אני מקווה שניתן לראות זאת בתמונות, האוויר הנקי, השכמה של החברים, חיסול המאהל הכנת ארוחת הבוקר, סידורים אחרונים לפני יציאה ליום חדש במדבר.

כך נמשכו להם 6 ימים עד הגענו לברדצוויל.

אך זה כבר בפוסט הבא.

כתיבת תגובה