נוסעים על קו QAA, עוצרים ב – Poeppel Corner , היא הנקודה המדוייקת של מפגש שלש המדינות. ציון מתכתי יפה, מראה את הכיוונים. לא רחוק משם, ב Purni Bore, מקימים את המחנה שלנו, לשינת הלילה הראשון, לגמרי ב Bush. כלומר שינת שטח, תחת שמיים זרועיי כוכבים, ללא כל שירותים או מקלחת. יחידים במדבר הגדול, מוקפים במיליוני זבובים, פה ושם נפגשים ב"דינגו", הלא הוא חיית בר, הנראית ככלב זאב. למדנו שהוא חובב מזון של בני אדם, נעלי עור, וילדים קטנים. שמרנו על הילד הקטן שהיה איתנו, ונעלנו את האוכל. החבורה אוהבת לשתות ולצחוק, אנחנו מתקפלים קצת יותר מוקדם, ומקווים שלא ניתפס יותר מידי א-סוציאליים. ההכנות לשינת הלילה ב"בוש" (בשטח) מורכבת וממושטרת. צריך לדאוג שאף זבוב או יתוש, שלא לדבר על חרקים אחרים, לא יחדור לאוהל שעל גג הרכב. איך אפשר להכניס את הגוף מבלי לאפשר סדקים לכניסת חרקים? זו המיומנות שלי. הכל נעשה בחושך, בשקט בדריכות. וכשאני כבר למעלה, מתחיל  טכס הכנת "מתקן ההשתנה" כדי שיהיה נגיש בשעת הצורך, ויחד עם זה סטרילי.

וכך בעלותנו על יצוענו, כשהגוף מתפרק מעייפות, וכן בשל פערי גבהים באמצע המזרון, בין החזה לאגן, אנחנו משעשעים את עצמנו בשינון ההצעות לשם המתקן, שחברינו תרמו: זרבושטין, שפיכון, משתנת הראל, זרימון פינקוס, Urinister ועוד שמות רבים, שגורמים לנו לצחוק עד שאנחנו נרדמים. הבקרים במדבר מתחילים מוקדם. התארגנות, משהו לאכול לפני שמתחילה ההתקפה הגדולה של הזבובים, שנפסקה בדיוק בזמן השקיעה, ומתחילה בכל עצמתה שעה אחרי הזריחה. היום עולים על דרך ה – French Line, שנוסדה על ידי חברת הפטרוליום הצרפתית בראשית שנת 1960 וממשיכים מערבה כדי להגיע בסוף היום ל- Ruins Dalhousie . מעט נותר מן החווה (cattle station) שהוקמה ב -  1873 על ידי פסטורלים (אנשים שרכשו אדמות והקימו חוות במקומות נידחים), ונבנתה וננטשה מספר פעמים. עוד אנחנו מותשים מן החום והזבובים, והנה, כעבור מספר קילומטרים, מתגלה לפנינו נאת מדבר ירוקה - Dalhousie springs. ובה מעיין מים חמים. במעין התענגנו על ה"ספא" המדברית, ששלחה אותנו ישר לאוהל על הגג לעוד מנוחת לילה בשטח.

יש לציין, ש Dalhousie springs  היה בעבר מקור חשוב לשבטים האבוריג'יניים של האזור, שסיפק מים בשפע ומקום הגנה, והצמחיה סיפקה מזון ותרופות. הם הצליחו לשמור מקום זה בסוד בתחילת התפשטותם של הלבנים ב 1859. אבל ב 1870 קבוצה של חוקרים ופסטורליסטים גילתה את המקום ויש להניח שפינו את השבטים המקומיים כפי שעשו ברוב חלקי הארץ.

ביום השלישי לסימפסון, חולפים באתרים כמו: Federal , Blood Creek, Mount Dare,  שכל אחד מהם סיפור גבורה על יחידים ומשפחות שהגיעו לבנות חוות צאן ובקר, לחקור את הדרכים, להתיישב ולעבוד יחד עם האבוריג'יניים. אך רובם לא עמדו בתלאות המקום, ומתו מיתות  משונות. ב Mount Dare  חי ותוסס הפאב המקומי, המשקה בכמויות בירה את הנוסעים החולפים ואנשי החוות. אך הסיפור הגדול של היום הוא: Old Andado. מגיעים לבית אחוזה כפרי, ישן ומתפורר. מתחילים להקים את המחנה ב bush. מאיזה מקום מגיח איש סדוק קמטים ועל ראשו כובע של הקוסם מארץ עוץ. זהו Cobbi, הוא מחזיק, מתחזק ומשמר את האתר והזיכרון. הסיפור של Old Andado הוא סיפורה של Molly Clark, שניהלה בעצמה, אחרי מות בעלה וחלק מילדיה, חווה ענקית לגידול צאן ובית אחוזה, ששימש לתיירות, שנשמר בדיוק כפי שהיה בחייה, עד מותה ב 2013. מולי נחשבת ל - a pioneering woman of the Outback, הקימה את היכל התהילה לנשים באליס ספרינג,  שמשמש מוזיאון המספר את סיפוריהן של נשים ב outback. קובי - מתגורר לבדו במקום הנידח הזה מזה 5 שנים, כותב ומקריא שירה, ואפילו מקיים קשרים בפייסבוק "כשאני מבקר במאונט דייר". עם בוקר, עלינו לקברה של מולי, בודד מול האינסוף, לצד עוד שניים מבני משפחתה, ונפרדנו מקובי.

יום אחרון במדבר, דוהרים להגיע בזמן לאליס ספרינג. בערב, החבורה מקיימת אירוע סיום ופרידה בהזמנתו של פול, במסעדה מקומית מפוארת. אנג'לה נושא ברכה כתובה משובחת, אני  מספרת סיפור חסידי, כהכרת תודה על התמיכה החברתית. הראל ואני מחלקים לכל המשתתפים "חמסה" עם "ברכת הדרך", שגורמת להתרגשות רבה אצל החברים.