מסע סימפסון חלק ב' מ- Birdsville to Alice Spring

מדבר סימפסון איננו רק מקום, הוא אגדה. הרפתקנים ויודעי דבר באוסטרליה ובעולם, מתייחסים למסע אייקוני זה כסוג של עלייה לרגל – והמטרה: לצלוח אותו.

מדבר סימפסון, בו נפגשות שלש מדינות: אוסטרליה הדרומית, קווינסלנד והטריטוריה הצפונית, נפרש על שטח של  176,500 קמ"ר (כמעט פי 8 משטח ישראל), שכולו דיונות אדומות. ספרו ומצאו שבסימפסון, 1136 דיונות, שגובהן נע בין 3 מטר, ל 40 מטר לדיונה. חציית המדבר ממזרח למערב, הוא המסלול שאנחנו עשינו, נחשב למאתגר ביותר, כיון שפניהן  המזרחיים של הדיונות, תלולים יותר, בשל כיוון הרוח, ולוקח לפחות 4 ימים לצלוח אותו. המדבר חם באופן מסוכן, סגור למטיילים בקיץ, ונפתח רק ב 15.3. בכל מקום בו קוראים על מדבר סימפסון, מציינים את הקושי של הדרך, הפתוחה רק לרכבי שטח ונהגים מיומנים מאד, כשרשימה ארוכה ומפחידה של הנחיות ואזהרות מונחת בפני כל מטייל פוטנציאלי.

מדבר סימפסון האדום
מדבר סימפסון האדום
מפת המסלול
מפת המסלול
שלטי אזהרות באדום במדבר
שלטי אזהרות באדום במדבר
חברי הקבוצה
חברי הקבוצה

החבורה שלנו כוללת את: פול – המדריך המוביל, ג'ון, שעובד עם פול מידי פעם כמדריך, וטריש – אשתו הנפלאה. מייקל ואנג'לה, איתם התיידדנו מיד בהתחלה, כשאנג'לה, המלאך שלנו,  פרשה חסותה עלינו, ושניהם נתנו טיפים נפלאים להמשך מסעותינו.  פיטר ובנו הקטן אלכס, בן ארבע, שהשתלב באופן מדהים בכל המסע המורכב הזה, והכניס טעם של מתיקות וחכמת ילדים.  דריל, השקט, גבוה ודק, הדייג המופלא שדג לי את הסלולר מן ה"שיט", ותמיד היה מופיע שהיה צריך מושיע. ג'וד ורוברט, אנשים רציניים, שעבדו בתפקידים ציבוריים, איתם ניהלנו שיחות ערניות על הפוליטיקה האוסטרלית. רודני וג'ון, שניהם טייסים, שהכניסו הרבה פלפל לקוקטייל החברתי. וג'ף, שהפקיר את גופו למדוד את עומק המים, עם חברו השתקן שפרשו במהלך המסע.

עוזבים את בירדסוויל, מורידים לחץ אוויר מן הצמיגים עד 15, נכנסים לשיירה וקדימה. האתגר הראשון הוא ה Big Red. זוהי דיונה מפורסמת שגובהה 40 מטר, שמפתה 'אקסטרימאים' כמונו. כמובן שהראל עושה את זה במכה אחת, וחוזר וגולש למטה באופן אלגנטי, כשאני יושבת ורועדת מפחד, אוחזת בכל כוחי בידית שלפניי, וצורחת משמחה.

מכאן והלאה, המסע הופך למעין ריקוד, תנועה גלית של עליות, תפניות בלתי צפויות ימינה או שמאלה, וירידות כברכבת הרים וחוזר חלילה. הרכבים העמוסים והכבדים, נראים כאיילות קלילות, גולשות, ומלטפות את החמוקיים המעוגלים החמימים של הדיונות. דוהרים בשקט, בריכוז, כל הקשב מופנה לנהיגה, לתגובות מהירות נוכח תפנית בלתי צפויה, שאיננה נראית עם העלייה על הדיונה. בכל פעם מגלים מחדש מה צופן לנו מה שמעבר לקו הרקיע.  רק הודעות הקשר של פול בכל פעם שמגיעים לאיזו צומת, מפרות את השקט: "כאן tagalong tours, אנחנו 9 רכבים ופנינו מערבה ל...", כך מקובל במדבר, כשכל הנהגים מכוונים לאותו תדר, תדר 10 במכשירי הקשר, ויכולים להזהיר זה את זה, מפני מי שמגיע מן הצד השני של הדיונה. נוסף על כך, כל רכב הנכנס למדבר, מחויב על פי חוק, לשאת בקדמת הרכב, מוט בגובה 3-4 מטר שבראשו מתנוסס דגל כתום וזרחני, המתריע מפני רכב המתקרב המוסתר על ידי  הדיונה. אבל בארבעה ימי היותנו במדבר, פגשנו בקושי שלושה או ארבעה רכבים אחרים.
נוסעים על קו QAA, עוצרים ב – Poeppel Corner , היא הנקודה המדוייקת של מפגש שלש המדינות. ציון מתכתי יפה, מראה את הכיוונים. לא רחוק משם, ב Purni Bore, מקימים את המחנה שלנו, לשינת הלילה הראשון, לגמרי ב Bush. כלומר שינת שטח, תחת שמיים זרועיי כוכבים, ללא כל שירותים או מקלחת. יחידים במדבר הגדול, מוקפים במיליוני זבובים, פה ושם נפגשים ב"דינגו", הלא הוא חיית בר, הנראית ככלב זאב. למדנו שהוא חובב מזון של בני אדם, נעלי עור, וילדים קטנים. שמרנו על הילד הקטן שהיה איתנו, ונעלנו את האוכל. החבורה אוהבת לשתות ולצחוק, אנחנו מתקפלים קצת יותר מוקדם, ומקווים שלא ניתפס יותר מידי א-סוציאליים. ההכנות לשינת הלילה ב"בוש" (בשטח) מורכבת וממושטרת. צריך לדאוג שאף זבוב או יתוש, שלא לדבר על חרקים אחרים, לא יחדור לאוהל שעל גג הרכב. איך אפשר להכניס את הגוף מבלי לאפשר סדקים לכניסת חרקים? זו המיומנות שלי. הכל נעשה בחושך, בשקט בדריכות. וכשאני כבר למעלה, מתחיל  טכס הכנת "מתקן ההשתנה" כדי שיהיה נגיש בשעת הצורך, ויחד עם זה סטרילי.
פיפל קורנר מפגש ארבעה המדינות
פיפל קורנר מפגש ארבעה המדינות
הוילה שלנו
הוילה שלנו
מכינים ארוחה
מכינים ארוחה
הווי סביב המדורה
הווי סביב המדורה
לקראת שינה בוילה שלנו
לקראת שינה בוילה שלנו
וכך בעלותנו על יצוענו, כשהגוף מתפרק מעייפות, וכן בשל פערי גבהים באמצע המזרון, בין החזה לאגן, אנחנו משעשעים את עצמנו בשינון ההצעות לשם המתקן, שחברינו תרמו: זרבושטין, שפיכון, משתנת הראל, זרימון פינקוס, Urinister ועוד שמות רבים, שגורמים לנו לצחוק עד שאנחנו נרדמים. הבקרים במדבר מתחילים מוקדם. התארגנות, משהו לאכול לפני שמתחילה ההתקפה הגדולה של הזבובים, שנפסקה בדיוק בזמן השקיעה, ומתחילה בכל עצמתה שעה אחרי הזריחה. היום עולים על דרך ה – French Line, שנוסדה על ידי חברת הפטרוליום הצרפתית בראשית שנת 1960 וממשיכים מערבה כדי להגיע בסוף היום ל- Ruins Dalhousie . מעט נותר מן החווה (cattle station) שהוקמה ב -  1873 על ידי פסטורלים (אנשים שרכשו אדמות והקימו חוות במקומות נידחים), ונבנתה וננטשה מספר פעמים. עוד אנחנו מותשים מן החום והזבובים, והנה, כעבור מספר קילומטרים, מתגלה לפנינו נאת מדבר ירוקה - Dalhousie springs. ובה מעיין מים חמים. במעין התענגנו על ה"ספא" המדברית, ששלחה אותנו ישר לאוהל על הגג לעוד מנוחת לילה בשטח.
דלהאוזי עם זריחה
דלהאוזי עם זריחה
יש לציין, ש Dalhousie springs  היה בעבר מקור חשוב לשבטים האבוריג'יניים של האזור, שסיפק מים בשפע ומקום הגנה, והצמחיה סיפקה מזון ותרופות. הם הצליחו לשמור מקום זה בסוד בתחילת התפשטותם של הלבנים ב 1859. אבל ב 1870 קבוצה של חוקרים ופסטורליסטים גילתה את המקום ויש להניח שפינו את השבטים המקומיים כפי שעשו ברוב חלקי הארץ.
מעיינות חמים דלהאוזי
מעיינות חמים דלהאוזי
מעיינות חמים דלהאוזי
מעיינות חמים דלהאוזי
אנג'לה טובלת בדלהאוזי
אנג'לה טובלת בדלהאוזי
ביום השלישי לסימפסון, חולפים באתרים כמו: Federal , Blood Creek, Mount Dare,  שכל אחד מהם סיפור גבורה על יחידים ומשפחות שהגיעו לבנות חוות צאן ובקר, לחקור את הדרכים, להתיישב ולעבוד יחד עם האבוריג'יניים. אך רובם לא עמדו בתלאות המקום, ומתו מיתות  משונות. ב Mount Dare  חי ותוסס הפאב המקומי, המשקה בכמויות בירה את הנוסעים החולפים ואנשי החוות. אך הסיפור הגדול של היום הוא: Old Andado. מגיעים לבית אחוזה כפרי, ישן ומתפורר. מתחילים להקים את המחנה ב bush. מאיזה מקום מגיח איש סדוק קמטים ועל ראשו כובע של הקוסם מארץ עוץ. זהו Cobbi, הוא מחזיק, מתחזק ומשמר את האתר והזיכרון. הסיפור של Old Andado הוא סיפורה של Molly Clark, שניהלה בעצמה, אחרי מות בעלה וחלק מילדיה, חווה ענקית לגידול צאן ובית אחוזה, ששימש לתיירות, שנשמר בדיוק כפי שהיה בחייה, עד מותה ב 2013. מולי נחשבת ל - a pioneering woman of the Outback, הקימה את היכל התהילה לנשים באליס ספרינג,  שמשמש מוזיאון המספר את סיפוריהן של נשים ב outback. קובי - מתגורר לבדו במקום הנידח הזה מזה 5 שנים, כותב ומקריא שירה, ואפילו מקיים קשרים בפייסבוק "כשאני מבקר במאונט דייר". עם בוקר, עלינו לקברה של מולי, בודד מול האינסוף, לצד עוד שניים מבני משפחתה, ונפרדנו מקובי.
בית האחוזה של מולי
בית האחוזה של מולי
טיפות של תרבות במדבר הקשוח
טיפות של תרבות במדבר הקשוח
המצבה של מולי במדבר
המצבה של מולי במדבר
קובי הפייטן וחבר
קובי הפייטן וחבר
יום אחרון במדבר, דוהרים להגיע בזמן לאליס ספרינג. בערב, החבורה מקיימת אירוע סיום ופרידה בהזמנתו של פול, במסעדה מקומית מפוארת. אנג'לה נושא ברכה כתובה משובחת, אני  מספרת סיפור חסידי, כהכרת תודה על התמיכה החברתית. הראל ואני מחלקים לכל המשתתפים "חמסה" עם "ברכת הדרך", שגורמת להתרגשות רבה אצל החברים.
שרה מספרת סיפור לפרידה
שרה מספרת סיפור לפרידה
נאום הסיום של אנג'לה
נאום הסיום של אנג'לה

לסיום…

לאורך הימים האחרונים של המסע, באזור סימפסון, הראל ואני, אחת לכמה שעות, מביטים זה בזו ושואלים: מה זה סימפסון? יש מקומות יפים יותר. יש גם מקומות מעניינים יותר, אז מה סוד קסמו של המקום, ומה הופך את המסע הזה לאגדה? בצורות שונות שנינו הרגשנו, שלחצות את מדבר סימפסון, זה להיות לכמה ימים – בנעליים של כל אותם חוקרים, הרפתקנים, מגלי ארצות, פסטורליסטים, מקימי חוות, ומשתרשים בטבע הקשה. המדבר הוא הסיפורים הללו, ואנחנו קצת גיבורים במסכת הארוכה הזו.

3 תגובות

  1. מיקי הגיב:

    אהבתי את הסיום באשר מהו המסע במדבר.
    את כל הסגה אראה כשאתפנה!

  2. מירה אציל הגיב:

    (ה) צלחתם!
    התעשרותם בחוויות מופלאות
    לנו אתם מופת ואות‼️‼️
    אוהבת ומחכה לשובכם
    לנשום את ריח המרחק
    ולחבק. חזק.

  3. דורון דיאמנט הגיב:

    מסע מופלא! אחת הדרכים להרגיש כחלק מהטבע ולערוך התבוננות עצמית .

סגור לתגובות.