מן ה"בוש" אל הקהילה האבוריג'ינית Wakuthuni – עם ברנדון

כשלחצנו קצת על הפקידה בפארק הקרוונים שלנו בעיירה Tom Price, שבפאתי הפארק הלאומי קאריג'יני, שתחשוב היטב אם תוכל לקשר אותנו עם מישהו מן הקהילות האבוריג'יניות שבסביבה, היא הססה.

A old camp site
A old camp site

לבסוף נכנסה למשרד האחורי והביאה איתה דף פוליו מודפס במדפסת ביתית. "בדיוק אתמול מישהו נכנס והשאיר אצלי את הדף הזה", אמרה בזהירות. על הדף היה כתוב (בתרגום חופשי). "שעה מזמנך. האם אתה מעוניין לראות: מקום אבוריג'יני עתיק, לפגוש אנשים מקוריים מן האדמה, לשמוע סיפורים על האדמה? התקשרו לברנדון מקהילת… ". זה בדיוק מה שחיפשנו, לקחנו את הדף ומיד התקשרנו.

קול מתוח ומאופק הזמין אותנו לבוא למחרת בבקר לקהילה האבוריג'ינית – Wakuthuni, 10 ק"מ ממקומנו, "תראו בכניסה טויוטה לבנה" כתב לנו בהודעת טקסט. בשעה היעודה היינו שם, ואפילו לא נעצרנו לאיזו היכרות וכבר הטויוטה הלבנה החבוטה החלה לנסוע לתוך השטח ואנו אחריה, בלי שנראה כלל את פני הנהג. הוא מתקדם עמוק לתוך שדה אינסופי של קוצים וסלעים, ואנו אחריו. ברגע מסויים הוא עוצר, קופצים מן הרכבים, ולוחצים ידיים. לפנינו גבר אבוריג'יני באמצע החיים, נחוש ורציני, צועד לפנינו ואנחנו אחריו. הראל עם מצלמת הוידיאו ואני עם מצלמת הסטילס בסלולר. הפעם נתעד, הסכמנו בינינו. "מזמן לא הייתי כאן", הוא אומר בשפתיים חשוקות, כשהוא מחפש משהו אך לא ממש ברור מה. כשאנו מציגים את עצמנו כישראלים, מיד מתרככת האווירה, פניו מתמלאים נהרה, והוא מספר שביקר בארץ, שהוא אוהב את הארץ, ומתפלל לשלומה. אחר כך, כשנגיע לביתו בהווה, נראה בעינינו עד כמה הוא קשור לארץ הקודש.

בשטח עם ברנדון בשטח עם ברנדון

בשטח עם ברנדון

מהר מאד הראל ואני מבינים שהמסע שלנו עם ברנדון מתקיים בשני מישורים: במישור המוסכם, הוא אמנם לוקח אותנו "מן העבר אל ההווה האבוריג'יני” כפי שהבטיח. נתחיל בביקור ב  -campsite  הישן בו התגוררו אבות אבותיו לפני 150 שנה והיה אדמות השבט שלו, ומכאן נעבור למציאות ומרחב החיים בקהילה בה הוא חי היום. במישור הלא מוסכם, לאורך ההליכה שלנו עם ברנדון, מתקיימת רוח דתית מיסטית, ואנחנו מבינים שהאיש "נוצרי משיחי" אדוק, שביקר במקומות הקדושים בישראל עם קבוצה של משיחיים, והינו בעל רצון חזק להפיץ את דבר האל על פי אמונה זו. מישור אחרון זה, לא מפריע לנו, להתרכז במה שבעיקר מעניין אותנו, הוא הסיפור האבוריג'יני, ולכלול בתוכו את הסיפור האישי של ברנדון.

צועדים בשדה קוצים, הוא הולך מהר, ואנחנו מתנשפים אחריו. הוא ממשיך לחפש. אחר כך יתוודה שאנחנו הלקוחות הראשונים במיזם החדש שלו, של סיורים אבוריג'יניים. הוא לבוש כריינג'ר, על ראשו כובע עמוס סמלים מסוג הכובעים ששמשו את רוכבי פלוגת הרוכבים האבוריג'ינים בצבא האוסטרלי. הוא מראה לנו בצד הסמל, נוצה וחוט אדום המייצגים שייכות לשבטו.

ברנדון

ברנדון מספר שאבות אבותיו חיו כאן אלפי שנים על פי דרכם ותרבותם. כשפלשו הפסטורליסטים האירופים, הם אנשים חוות הבקר, ואחריהם הגיעו אנשי המכרות – בני המקום נעקרו בכוח מאדמותיהם. חלקם הושמדו, או נלקחו לעבודה בחוות וכל המבנה השבטי התפורר. הוא מראה לנו תמונה של אבי סבו, נתון באזיקים. הוא היה צ'יפ, הוא מספר, ובמסגרת תפקידו לשמר את המשמעת השבטית, הרג מישהו שהתנהגותו היתה מזיקה. המשטרה האוסטרלית כלאה והעבירה אותו לכלא פרימנטל ליד פרת.

אבוריגינים באזיקים

אוברג'ינים באזיקים

סבא של ברנדון , באזיקים
סבא של ברנדון , באזיקים

סבא של ברנדון באזיקים

אני מרגישה שאנחנו צועדים איתו יחד באיזה מסע הביתה. ברנדון מחפש פריטים (artefacts) שמוכיחים שהיו חיים במקום. הוא מסביר, מה שכבר ידענו מסיפורים אחרים, שרק אותם שבטים שיכלו להוכיח ששבטיהם חיו באדמות מסוימות, יכלו לקבל הכרה במסגרת החוק: Natives Title, שמשמעותה קבלת פיצויים וזכויות אחרות מן המכרות שהוקמו על האדמות הללו. מידי פעם הוא נעצר, מצביע על שקע בסלע, ואבן עגולה עליו, ששימשו את הנשים לכתישת חטה לקמח (אחר כך ראינו כלים כאלו גם במוזיאון האתני). מכאן הוא מבין שהיה כאן אתר משפחתי. מן האדמה הוא מרים אבנים מחודדות ששמשו את הגברים לצייד והגנה, הוא מסביר. פה ושם יכולנו לזהות על הסלעים ציורים: קנגורו, עיגולים ספירלים וחיצים. תהינו היכן המים? הוא התבונן בציפורים הרבות מעל ראשינו, ואמר שזה כאן בסביבה. הציפורים הובילו אותנו למקורות מים שהיו משמשים לשתייה, בבריכה שהתחבאה מתחת לסלע. המקום התחיל לרחוש תחושה של חיים קדומים, וככל שנעשה חם יותר, וההליכה נמשכה בשקט ובטכסיות כשכולנו מתנשמים בקצב אחיד… הרגשנו שאנחנו נמסים ומתמזגים.

פריטים מן החיים בבוש
פריטים מן החיים בבוש

"פריטים" מן החיים בבוש

פריטים מן החיים בבוש
פריטים מן החיים בבוש
פריטים מן החיים בבוש
ככה זה נראה במוזיאון האתני
ככה זה נראה במוזיאון האתני

כך זה נראה במוזיאון האתני

בדרך החוצה מן האתר, הוא מספר על עצמו. לברנדון דם מעורב: אבי סבתו מצד אביו, היה צרפתי בשם דלפור, ובצד אימו יש דם מלאזי. ברנדון נולד בעיר אונסלו, כמה מאות קילומטרים צפונה מכאן. לשם ולערים השכנות הועברו רבים מן האבוריג'ינים שגורשו מאדמותיהם, ואחר כך מן החוות. אבל לפני מספר שנים הוא הרגיש שהוא צריך לקבל על עצמו תפקיד עבור אנשי שבטו, וחזר לגור בקהילה השבטית.

אנחנו נוסעים כששה קילומטר ומגיעים לקהילה האבוריג'ינית Wakuthuni ולביתו הנוכחי של ברנדון. כשבעה שמונה בתים מפוזרים במגרש גדול, ובמרכז מספר מתקני שעשועים שחוקים לילדים. בעוד אנחנו בוהים בחום הכבד בשממה ובעזובה שלפנינו, יוצאת מאיזו פינה קבוצת נערים רעשנית, בועטים בפחיות קולה או בירה, ובכל הבא לרגל. לשאלתנו מדוע אינם בבית ספר, ברנדון עונה שחלק נוסעים בהסעה לבית ספר בעיר הקרובה, אבל אינם נכנסים אלא משוטטים ברחובות, חלק נכנסים לכיתות, וחלק כמו הנערים הללו, בכלל לא יוצאים, הם והוריהם שותים אלכוהול כל היום וההורים לא מעודדים אותם ללמוד.

תמונות מן הקהילה
תמונות מן הקהילה
תמונות מן הקהילה

תמונות מן הקהילה

ביתו של ברנדון
ביתו של ברנדון

חפצים מביתו של ברנדון

בכניסה לביתו הפרטי, המסודר ומאובזר כבית מודרני רגיל, אנחנו נדהמים. קיר שלם מכיל תמונות מירושלים, ופסוקים בעברית מן התנ"ך ומן התפילה. הוא מסביר את משמעותו של כל פריט ופריט. בתוך הקיר המקודש הזה, תמונה גדולה של אשתו. אשה יפהפיה שאף היא אבוריג'ינית מעורבת ושל ילדיו.

משפחתו של ברנדון

משפחתו של ברנדון

הקיר היהודי של ברנדון
טלית בביתו של ברנדון
הקיר היהודי בביתו של ברנדון

הקיר היהודי בביתו של ברנדון

אנחנו מוצפים בערבוביה של קודש וחול, יהדות, נצרות ואבוריג'יניות, דגלים וסימבולים שבטיים בצד סימבולים מיסטיים. לפני פרידה הוא מבקש ברכה. אנחנו מגישים לו מתנה, חמסה עם סימבולים של מזל וברכת הדרך, אני מניחה ידיי על ראשו ומברכת בברכת הכוהנים: יברכך ה' וישמרך…יישא אדוני פניו אליך וישם לך שלום.

שרה מעניקה חמסה לברנדון

שרה מעניקה חמסה לברנדון.
נפרדים מברנדון.

נפרדים מברנדון
נפרדים מברנדון
נגן וידאו

3 תגובות

  1. אביתר הגיב:

    מדהים מדהים מדהים

  2. מירה אציל הגיב:

    כשמגישים ליקום שאלה הוא מספק תשובה!
    מדהים!
    התמונה הספציפית שלך שרה עם גזע העץ כנוצה נוספת של הטבע על כובעו של ברנדון
    מרתקת
    הסקרנות שלכם שאיננה יודעת שבעה והמזון היהודי שמוסיף ומגיע כמו מן בכל אשר תלכו…
    אין ספק שאלוהים לא משחק בקוביות!
    מרגש

  3. ראובן סדן הגיב:

    שרה תודה על השיתוף הסיפור והתמונות ממחישים היטב את החוויה. אין ספק שזהו מסע מרגש. תמשיכו להנות ולשתף

סגור לתגובות.