אין טויוטה.. אין קראוון…מכרנו אותם.

עוד שלב מאוד קריטי ומרגש בהפרדות שלנו מיבשת אוסטרליה .
מכרנו את הקראוון ואת הטויוטה, לא פשוט חברים, כפי שבית לא עוזבים ורכב לא נוטשים, כך חשנו שרה ואני בימים האחרונים לפני ואחרי המכירה של הטויוטה והקראוון.
זה הליך לא פשוט כל העניין הזה של מכירת הרכב.
לגבי הקראוון זה היה פשוט יותר, היה לנו הסכם חתום עם ה"דילר" ממנו קנינו את הקראוון שבתום הטיול אנו מוכרים לו חזרה ואכן כך היה הדבר, פשוט וקל, הגענו למשרדי החברה , שחררנו את הקראוון, עשינו סיבוב סביב הקראוון ובתוכו לראות שאכן החזרנו כלי תקין, כעבור מחצית השעה הכסף כבר היה בחשבון ונפרדנו לשלום מהדילר אך לא מהקראוון,על אמת חברים … היה קשה. כמה שעות לפני כן פרקנו את כל שהיה לנו בו, זה כמו לעבור דירה, כלי אוכל וחשמל, מצעים, לרוקן את המקרר, את כל הציוד שלנו , את כל זה העלנו לחדרנו בבית המלון בו אנו מתאכסנים, נקיון הקראוון ויצאנו לדרכנו האחרונה. בחצר הקראוונים בו העמדנו גם את הקראוון שלנו עמדו עוד הרבה , אך לא כמוהו..הוא היה מיוחד, אני בטוח שרובכם קראתם את הפוסט של שרה על חיינו בקראוון, חוויה מדהימה, וכך ברגעים האחרונים לפני שעוזבים בית , ניגשים שוב, מלטפים, מתבוננים , ונפרדים כשדמעה מבצבצת לה בזווית העין.עולים לטויוטה ונעלמים לעבר המלון.

והיום נפרדנו הטויוטה
מה אומר ומה אספר הודות הטרופי…כך קוראים כאן באוסטרליה לטויוטה דגם 70.
אין מילים….כלי אדיר, עשה את העבודה בצורה יוצאת מן הכלל, 0 תקלות, 41,000 ק"מ, 8 חודשים של נסיעה על שטח קשה, כביש , גרירת קראוון דיי כבד, הוא היווה עבורנו בית בימים שהיינו ללא הקראוון, האוהל על גג הטויוטה היה לנו לבית.הוא גדול, והמרחב בו ענק, הוא מכיל מלא דברים ממקרר 60 קוב,מקרר קטן בין הכסאות, שולחנות, כסאות שטח, מגלשים להחלצות בחולות, סוכך, 2 מגרות גדולות מלאות באקססוריז , ועוד ועוד.
כלי עם כוח של 4.5 ליטר טורבו דיזל, V8 שנת 2009 מה עוד אפשר לבקש חברים.
והוא אכן עשה את העבודה כמו גדול הכלי הזה.

ועל כך אנו מברכים את חברנו האוסטרלי פרנק .. שמכר לנו את יצירת המופת, אנו מברכים את מאיר , חברי הטוב מסידני שהלך לראות את הכלי עוד לפני הגענו לכאן ואמר לי חד משמעית… הראל… קח אותו.ואני הקשבתי למאיר…ואני מה זה לא מצטער , ההפך הוא הנכון… אני מברך אותו יום ולילה.
והנה מגיעה לה השעה להפרד, וזה קרה היום, נפגשנו עם מיכאל, חבר אוסטרלי שנדלק על הטויוטה ממבט ראשון, הפגישה התקיימה הבוקר במשרדי משרד הרישוי בסידני , שם חתמנו על מסמכים, יצאנו לעבר הטויוטה , הצטלמנו, עוד דימעה בזווית העין, הסברים אחרונים למיכאל על הכלי, ובפעם האחרונה שמעתי את צליל האגזוז המפחיד מרעיד ומרעיש את הסביבה.. נפרדנו בחיבוקים ובניפנופי שלום .
הטויוטה נעלמה לה , וכך נשארנו שרה ואני עומדים מספר רגעים , מביטים האחד בשניה , מיותמי בית ןטויוטה, מנסים להבין את מצבנו החדש , מתחבקים, מניחים ראש האחד אצל השניה, ומנסים להתרגל למצב חדש אותו לא חווינו במשך 8 חודשי הטיול.