27.12.17

זה קורה, נחתנו בשעה טובה של בקר בסידני, הנחנו למזוודות, ומיד התחלנו במסע ההתארגנויות שלנו. אני מרגישה ממש חוויה של relocation. תחנה ראשונה – לפתוח חשבון בנק. מצאנו בסביבת אזור  CBD, היכן שאנו מתגוררים, סניף של commonwealth bank, ולמרות הרגליי לבקר בבנקים בארץ, כאן זה אחרת. מיד בכניסה גבר מחויט בא לקראתנו, מקבל אותנו בחיוך, ושואל לבקשתנו כמו מארחת במסעדה שעוד רגע תושיב אותי במקום פנוי. אבל הוא לא מושיב אותנו, אלא מוביל אותנו לפקיד/ בנקאי אחר, שעומד מאחורי דלפק קטן, כשגם אנחנו בעמידה, למרות שברור שהפרוצדורה תיקח זמן. בכל המרחב הזה, אף אחד לא נראה יושב, אלא כולם מסתובבים ומשרתים בעמידה. עברתי כ 5 פקידים שונים, כל אחד עזר בנושא אחר, והכל בעמידה. כשהיצעתי לפקידה סינית חיננית, שתשב לידי כשהיא מסבירה לי כיצד לעבוד עם האפליקציה של הבנק, אמרה שאסור להם לשבת. יותר מאוחר כששאלתי על כך את המארח/ מנהל הוא לא בדיוק ידע להסביר, ונראה שהוא מאלתר עבור הישראלית הסקרנית הסבר שהעמידה משאירה אותם עירניים ומחודדים. אותי העמידה הארוכה, לא עשתה יותר עירנית, אלא התחלתי להזיע מתוך חמלה על הפקידים המסורים האלה, שלרגע לא התייאשו מלהסביר לי שוב ושוב את הפרוצדורות המסובכות. למשל הפרוצדורה של הוצאת כספים מן הכספומט ללא כרטיס (עד שיגיע כרטיס האשראי), דבר שהוא מצוי בכל כספומט רגיל במדינתנו. כאן אתה קודם מבקש באפליקציה להוציא כסף, הם שולחים מספר קוד לנייד שלי, אני מכניסה את המספרים שלי לכספומט, וגם את הקוד, אבל אחר כך נשלח אלי עוד קוד, שיתפוגג בעוד כמה דקות, הפעם לאפליקציה עצמה, וגם אותו צריך מהר להכניס למכונה, שבולעת אין סוף מספרים, קבועים וזמניים, ולבסוף מקיאה קצת כסף. כמובן הכל בשם ה security. אם לא הייתי בוכה מרוב לחץ וזעה, הייתי צוחקת מכל המעמד הזה. אבל הפקידים כל כך נחמדים, רובם מלוכסני עיניים, נעימים, פועלים מהר, יותר מידי מהר עבורי, ולא מראים כמה הם כבר מחכים להיפטר ממני. ועוד בעמידה. אז מאז אני באה לבקר אותם כל יום, כל פעם בתירוץ אחר.