Fraser Island
רבים מחבריי הטובים היו פה באי המיוחד הזה. אני יודע זאת מהתגובות שלהם לידיעה שפירסמתי שאנו בדרך לשם.
ואכן חבריי הטובים נחתנו באי, אתמול בשעות הבוקר המאוחרות לאחר הפלגה שערכה כשעה מ- Hervey Bay ל- Kingfisher – Bay , מקום נופש הנמצא בצידו המערבי של האי.
הצטיידנו במפות, יש איתנו את תוכנת הנווט Hema
המצויינת, בכפר הנופש לפני תחילת הנסיעה צפינו בסרטון המתאר את שעומד להתרחש באי כמו למשל מפגשים בלתי צפויים עם כלבי ה- Dingo המסוכנים, כיצד לנהוג בזמן של התקלות בהם, כללי נהיגה בחוף, בחולות הטובעניים, זכות קדימה, ועוד.
וכך, מצויידים במיידע לא הכי מפורט יצאנו לנו שרה ואני לאחת ההרפתקאות הגדולות שחווינו באוסטרליה.
הטויוטה מצויידת בכל הנדרש לנסיעת שטח קשה,
בעיקר בחולות טובעניים כפי שסיפרו לנו.
הבנו שאנו עומדים להתמודד בנוסף עם חול ים קשה , דיונות, וחולות .
נפרדנו מכפר הנופש ושמנו פנינו לעבר הדרך המובילה חוף הים, עצרנו לתמונה מול השלט וקדימה נותנים בגז.
כבר על ההתחלה הבנו מה הולך לקרות, ירידה חדה כולה בתוך חולות רכים כשאין מצב לעצירה בשלב שכזה אחרת אנו בצרה של שקיעה בחולות ולך תתחיל עכשיו לחלץ את עצמך מזה.
הדרך למטה תלולה, מסלול אחד בודד מוביל אל הים, רכב הבא ממול צריך לרדת לשוליים על מנת לאפשר לי המשך נסיעה, זה לא בדיוק ברור מי מפנה למי, למרות שישנם בצידי הדרך מן מפרצים שכאלה שמיועדים לאפשר המשך נסיעה לאחד משני הרכבים, אני בשלי…נותן גז ונוסע ללא עצירות אך מאפשר לרכב העולה מלמטה להכנס למפרצון ולאפשר לי להמשיך בנסיעה .
הדרך קשה מאוד, אי אפשר לומר שאני מהמתפנקים , אני מכיר נסיעה קשה מהי, הטויוטה הינה רכב דיי כבד, השביל צר, הנסיעה לא פשוטה כלל, ההגה בורח לעיתים, עצים גדולים מימין ומשמאל, נסיעה בתוך יער ענק, הריכוז הינו 400 % , מידי פעם כשאני יכול אני מעיף מבט לעבר שרה לראות מה קורה בגיזרה שלה, שתיקה…..שרה אוחזת בידית הנמצאת מולה בשתי ידיים , מביטה קדימה ולא פוצה פה.אני מביט לעבר המסלול הנמצא מולי על " הטאבלט " רואה מרחק של כ- 20 ק"מ הפרידים ביני לבין חוף הים המיוחל, והנסיעה עודנה רק בתחילתה.
זה זמן טוב להירהורים תוך כדי הנסיעה המטורפת הזו, למשל …. אין מצב שאני חוזר בדרך הזו, מה קורה בחוף ,בכל הקשור לגאות, נספיק להגיע בזמן לפארק בו אנו אמורים ללון הלילה, וכך כעבור כ – 20 דקות של נסיעה מטורפת בחולות אנו מגיעים לדרך מוצקה …. אני עוצר את הטויוטה, יורד לקחת אוויר, שרה מצלמת, שותה מים, וממשיכים, אנו תלויים בלוחות זמנים קשיח בכל הקשור לגאות ושפל, יש לנו 3 שעות להגיע לפארק.
ממשיכים בנסיעה, אנו לבד על הציר, המחשבות ממשיכות להתרוצץ, אני שואל את עצמי וגם משיב לשאלות הרבות … למשל, האם בארץ הייתי יוצא להרפתקאה שכזו לבד….ודאי שלא…. אם כך, מדוע כאן כן…?.וכן הלאה וכן הלאה, שאלות רבות והירהורים רבים מציפים אותי בזמן הנסיעה הכל כך אקסטרימית הזו.
שרה, אני והטויוטה, אין נפש חיה סביבנו על ציר… כלום.
הנסיעה הופכת להיות קשה מרגע לרגע, החול טובעני ….פחד. מעיף מבט לטאבלט לראות כמה עוד נשאר עד לחוף, מציץ בשעון לראות כמה זמן נותר לזמן הגאות הכי גבוה , נותן גז , וממשיך.
מגיעים לצומת , רואה בשלט את הכיתוב המורה לי להמשיך ימינה, ממשיכים בנסיעה ללא עצירה בחולות,.
בנסיעה שכזו , יש את אלמנט ההפתעה, אינך יודע מה ממתין לך מאחורי הסיבוב, ירידה? עליה? מכשול בדרך? סימני השאלה רק הולכים ומתרבים בכל רגע, הצצה נוספת לצג הטאבלט מורה לי עוד 2 ק"מ ליעד בחוף, זה ניראה לי כמו נצח , השתיקה בטויוטה,שרה מרוכזת בנסיעה כאילו היא נוהגת , ואני בהחלט יכול להבין את שמתחולל אצלה , ובאותה המידה שאני בטוח שהיא יודעת בדיוק מה מתחולל אצלי, אך השתיקה מסבירה הכל, מבינים ושותקים, זה מסוג ההרפתקאות שהשתיקה עוזרת לריכוז.
מבט אחרון לטאבלט שמראה לי … אחרי הסיבוב מגיעים לחוף.
הגענו לחוף…..

את הפוסט שלנו בפרייזר איילנד אני אכתוב ברשותכם חבריי בכמה חלקים, צילמתי בווידיאו את כל הדרך שתיארתי עכשיו בפניכם, אני רוצה לעלות את הפוסט הזה, להוסיף לו כמה תמונות , לגשת לערוך את הסרטון שלדעתי יתאר טוב מכל פוסט שאני אכתוב את שעבר עלינו באותם 20 ק"מ שלא נשכח זמן רב…