יריד ענתיקות

יריד ענתיקות של סוחרי עתיקות מכל אזור דרום ניו-זילנד, בעיר הציורית הצנועה ארוטאון, 15 ק"מ משכנתה הרהבתנית – קווינסטאון – עומד להסתיים בדיוק היום. אני נמשכת בעיקר לתכשיטים עתיקים, וכלי כסף והראל שקוע כולו במדפי המוצגים, מחפש באדיקות אביזרים עם סממנים יהודיים. אני שבעה מן היופי העתיק, במילא אין מצב רוח של קניות כשאנחנו באמצע מסע ארוך, נמשכת לשמש הקורצת בחוץ, לעיר ההומה ובתי הקפה המפתים, כשאני קולטת בזווית העין שהראל בקצה השני של היריד, שרוי בשיחה עמוקה עם אחד הסוחרים. מתקרבת ומצטרפת לדיון על סמל תלוי שהראל ממשש וחוקר שבמרכזו מגן דוד, וסביבו ובתוכו עיטורים שונים. הראל מסביר לסוחר את העניין שלו במוטיבים יהודיים, אני כדרכי קצת סקפטית, הרי לא כל מגן דוד קשור ביהדות, יודעת שמגן דוד עשוי להיות סימבול פגאני, או אפילו משהו מתרבויות המזרח הרחוק או האיסלם. זה בכלל נראה לי כמו סמל של משפחה אירופאית אריסטוקרטית או של איזה מועדון.

עוד אנחנו מנסים לפענח את הכתוב, מתפלמסים ומנחשים כשלפתע סוחר העתיקות אומר: חכו רגע, אני רוצה שתקבלו את זה כמתנה ממני. שנינו מופתעים ואני שואלת, למה? "כי כל יום אני מתפלל עבורכם", והוסיף שעבורו כנוצרי, הדיבור האלוהי מנחה אותו מידי יום, והאל שבחר בעם היהודי, הוא הדיבור שמחייב אותו. וכשהנשמות נפתחות נפתחים הסיפורים. היה גאה לספר על מקורותיו המאורים (הילידים הניו-זילנדים שהיו כאן כמה מאות לפני שהגיעו האירופים). למדתי כבר שהמקומיים מאד אוהבים להדגיש את האבות המאורים שלהם, גם אם כלל אינם נראים כך, כלומר שהמרכיבים המאורים בדמם מועטים מאד. ייתכן שזו דרך להזדהות עם הסבל והקיפוח של המאורים, או שזה משחרר אותם מרגשות האשמה של האירופים הכובשים. גם ידידנו סיפר שאבותיו האחרים היו אנגלים וסקוטים. סיפר שכאדם צעיר היה צריך להתפרנס מעבודה קשה, ועסק בגז כבשים, ורק בשלב מאוחר בחייו החל להימשך לחפצים עתיקים והפך זאת למקצוע. לשאלתי, היה גאה לספר שהנחיל זאת לילדיו, ולביתו יש חנות  עתיקות גדולה בנלסון.

תמיד סיפור הוא אמירה: כשדיברנו על כך שעתיקות הן תמיד סיפורים על חיים של אנשים, שאלתי אותו אם יש לו חפץ שהוא במיוחד אוהב, וזוכר את הסיפור שלו. הוא שלף אגרטל גדול, ועליו ציור יד של אשה בכחול סיפר שהאגרטל היה שייך לחוואי בעל תחנה לגידול כבשים ובה 35000 כבש. דיבר בהערצה על האיש המכובד והאמיד שחפץ מחפצי האחוזה שלו, מצוי אצלו תחת ידו, נראה כאילו איננו ממהר למכור אותו.

מתחילים במגן דוד, עוברים לכבשים ואלוהים מסתכל מלמעלה ומחייך.

לקחנו את המתנה ונפרדנו בהתרגשות, אבל המתנה ממשיכה לפעול עלי. חזרה בחווה שהיא מקום מגורינו כאן, בבית המבודד והשקט, כבר שעתיים או יותר אני חוקרת את הסמל, מנסה לפענח בזכוכית מגדלת את הפרטים שעליו, ומחפשת קישורים באינטרנט. משפט אחד ברור ללא שום ספק, מצאתי כתוב על הפס המאוזן של המשולש עם הקודקוד למטה: We have found .